הסיפור אמיתי ואותנטי:
אישה חסרת אמצעים מציעה שכפות רגליה ישלמו את חשבונותיה...
אישה חסרת אמצעים מציעה שכפות רגליה ישלמו את חשבונותיה...
יום עבודה ראשון
השעה 5:51 - השמש זורחת מבעד לחלון חדר השינה שלי גבוה מעל מנהטן. אני לוקחת הצצה להודעות המייל שלי. 37 הודעות חדשות... אולי רק אחת או שתיים ימחקו. רובן קשורות לעבודה - אני עובדת בתעשיית הפטיש.
בתקופה שקדמה לזו הייתי נשואה לאדם עשיר מאוד. הייתי אמא ואישה שטיפלה ודאגה לכל ענייני הבית (טוב, "מנהלת משק בית"), שאירגנה את החיים החברתיים של המשפחה.דברים השתנו.
לא קיבלתי את דמי המזונות שלי מהגרוש במשך כבר יותר מחודשיים. בעוד הגרוש שלי משוטט ברחבי אירופה ועושה חיים עם החברה-ברבי שלו, אני נשארתי בבית עם שני ילדים, מנסה לגמור את החודש. אחרי תקופת נישואים קשה של התעללות, כמעט שבע שנים בבתי משפט לגירושים, אבא גוסס ושני ילדים קטנים, לא הייתי במצב שבו יכולתי למצוא עבודה. ואפילו אילו יכולתי למצוא, הדבר היחיד שהייתי טובה בו זה להיות אשת ראווה לגברים מבוגרים ונצלנים.
5:55 - בתקופת הקולג' הייתי דוגמנית כפות רגליים עבור כמה סוכנויות עיצוב גדולות. ידיד צלם שלי רמז לי בזמנו על תעשיית הפטיש לכפות רגליים והודיע לי כמה כפות הרגליים שלי שוות. ברגע שהבעיות הכספיות שלי טפחו מספיק, נזכרתי בזה... והתחלתי לנסות להיכנס לתחום. מדי פעם אני חושבת על לפתח קשר רומנטי חדש בתחום הזה שאני עוסקת בו, אבל בכנות, בדרך כלל זה לא קורה. זאת עבודה נטו. ובזמן הזה אני לא ביחסים מיניים אמיתיים...
אני נכנסת לאחת ההודעות שנראית בעלת סיכויים טובים לפגישת עבודה: "בוקר טוב - הסתקרנתי לקרוא את המודעה שלך. אבל יש לי שאלה: איך את נראית באופן כללי? הארי". בתקווה שמצאתי את התשובה לצרות הכסף שלי, באתי להגיב מיד בחזרה.
7:30 - הילדים עולים (יש לי בן בן 12, ובת בת 7), לבושים ומוכנים ליציאה. אינני צריכה לארוז להם ארוחות צהריים מאז שהם אוכלים בקפיטריה של בית הספר הפרטי שלהם בריברדייל.
7:49 - הילדים בדרכם לבית הספר. עכשיו אני יכולה לראות אם הארי באמת רציני. אני שולחת לו את הגובה, המשקל, המוצא האתני, הצבע והמידות שלי ואומרת לו שאני גרה בבניין עם שומר בכניסה. לא ידעתי שזה יהיה כל כך מסובך.
תחילה הייתי מודאגת יותר מהבושה ומהפחד מבחורים זרים בביתי, עם השאלות המעצבנות והחטטניות שלהם.
10:00 - אני סוגרת את העסקה עם הארי. הוא מגיע מחר בבוקר.
15:15 - דג, מקלות גזר וחומוס לפני שיעור בלט של בתי.
19:00 - המורה הפרטי למתמטיקה מגיע עבור שני ילדיי. אני מסבירה לו שאני אצטרך לשלם לו בשבוע הבא (זאת לא הפעם הראשונה שאני מאחרת בתשלומים, וכנראה שזאת לא תהיה גם הפעם האחרונה).
הגרוש שלי לא תמיד התנהג כך. או לפחות לא ראיתי שהתנהג כך. כשנפגשנו, הוא נראה כמו גבר אמיתי, שונה מכל הגברים שיצאתי איתם לפניו. טייס סילון רוסי שאהב את חיי הלילה, קנה לי, דיבר איתי בלילות, בילה איתי. הוא גרם לי להרגיש מיוחדת, חשובה ויפה. כולם אמרו לי כמה הוא אוהב אותי. ואני חושבת שהוא באמת אהב אותי (ועדיין אוהב אותי, במידה מסוימת).
22:00 - זמן השינה. אני מותשת.
יום עבודה שני
7:45 - מפילה את הילדים לאוטובוס בזריזות.
8:30 - סוגרת תריסים. עושה מקלחת, מגלחת את הרגליים, מכינה את כפות הרגליים שלי עד שיראו חלקות כמו של תינוק, מורחת קרם לחות מהקרסול ועד אצבעות הרגליים, שפריץ של שאנל מס' 5.
9:55 - אני יושבת על הספה ומחכה להארי, מדמיינת לעצמי כל תרחיש אפשרי. מה אם זה מישהו שאני מכירה? אני פשוט אמות. אף אחד לא היה מאמין שמישהי כמוני תפרסם את עצמה בקרייגסליסט.
9:59 - שומר הכניסה קורא לי: "יש כאן בחור שבא לראות אותך".
10:02 - אני פותחת את הדלת כדי למצוא את הארי - איש בעל מראה מכובד ושיער כסוף. כשהוא נכנס לדירתי, הוא מסיר את חליפת הקשמיר שלו ומושיט לי ערימת שטרות של 20. בבירור, הוא עשה זאת בעבר. "מה התפריט?", הוא שואל, מעביר אליי את הדגל. אני עונה לו: "פטיש לכפות רגליים בסיסי", בטון הכי בטיחותי שיכולתי לעשות.
11:30 - הארי מבלה את השעה שלו כשהוא שוכב על הרצפה, בזמן שאני יושבת על הספה ומושיטה אליו את כפות הרגליים שלי כדי שיעסו אותו. עכשיו, אני לא באמת מעסה ואני גם לא מעמידה פנים שאני מעסה. אני פשוט מנסה למצוא משהו לעשות, כי הוא לא רצה למצוץ את אצבעות רגליי. חמישים דקות לאחר מכן, אני מלווה את הלקוח שלי אל הדלת ומאחלת לו יום מקסים. פשוט וקל. 300$ !!!
בצהרים אני כמעט ורוקדת את כל הדרך אל הסופרמרקט, שם אני בשמחה משלמת 69$ עבור שקית קניות גדולה, עם הסכום הנכבד שהרווחתי הבוקר.
17:00 - אני מבשלת עוף וממרח אבוקדו טריים, עם אורז ושעועית. זאת ללא ספק הארוחה הטובה ביותר שהייתה לנו בזמן האחרון.
21:30 - שיעורי בית מוכנים, השיניים מצוחצחות וילדים למיטה. מוטב לנצל את הזמן כדי לראות מה חדש בקרייגסליסט. אני מפרסמת יותר מודעות עם המייל שלי.
22:30 - כיבוי אורות.
יום עבודה שלישי
5:10 - אני מתעוררת אפילו מוקדם מהרגיל כדי למצוא מייל מהארי. הוא רוצה לחזור לראות אותי שוב.
8:20 - הארי מגיע ונראה במצב רוח טוב ומרומם, למרות סופת הגשמים בחוץ. הוא נושא עמו שקית עם מנת אוכל - ארוחת בוקר בשבילי. אני מביטה בו ומבינה שהוא יבש לחלוטין. הוא הגיע ברכב עד לכניסה לבניין.
הוא מניח ערימת שטרות של 20 על שולחני. בזמן שסיימתי עם ארוחת הבוקר שהביא עמו, הארי בילה את שארית זמנו כשהוא שוכב על הרצפה בזמן שאני מניחה עליו את כפות רגליי ומעסה אותו קלות. כשזמנו נגמר, הוא קם, מחבק אותי (עם קצת יותר ביטחון מהיום הקודם), ויוצא מהדלת. גלינג-גלינג: 300$ !!!!
9:30 - אני מתקשרת בחזרה לשני לקוחות פוטנציאליים. אחד מגיע בהפסקת הצהריים שלו.
11:55 - סשן 30 דקות עם מארב. הוא צעיר מאוד, אבל מנוסה. הוא הביא לי נעליים - נראות מאוד זולות, מרשת אל-מונדו. זה כל מה שהוא רוצה ממני. הן נראות אמנם במחיר קטן מ-10$, אבל אם הוא רוצה שאנעל אותן, אני אעשה זאת. 100$ !!!
12:30 - אני מגישה את הנעליים חזרה למארב. הוא אומר: "את יכולה לשמור אותן.. נוכל להשתמש בהן שוב בפעם הבאה". המחשבה היחידה שלי הייתה: "אה, יופי. הוא חוזר שוב!".
12:35 - אני מחביאה את הנעליים. הבת שלי היא חטטנית, והיא הייתה אוהבת את הנעליים הזולות הללו.
12:45 - חוזרת לקרייגסליסט, גוללת ומסיירת במציאת גברים נוספים עם פטישים בטוחים.
18:00 ביקור רביעי בלילה: הילדים ואני למטה בקומה התחתונה, מחכים לגרוש שלי שיקח אותם אליו. שניהם עצבניים ושואלים אותי כל הזמן מה השעה. הילדים שלי לא זקוקים לדאגות האלה, וגם אני לא.
18:38 - הגרוש שלי לבסוף הגיע. אני אומרת לו שאני צריכה את תשלומי המזונות, או שאנחנו חוזרים לבית משפט. הוא קרא לי "כלבה מזוינת" מול הילדים. השומר שומע הכל. אבל אני מאשימה רק את עצמי במצב הזה. הייתי כל-כך נאיבית! חשבתי שבעלי יטפל בי עד סוף ימיי.
20:00 - הבת שלי מתקשרת אליי לאחל לילה טוב, ומתחננת שאבוא לקחת אותה. אני רותחת מזעם!
20:15 - אני פותחת בקבוק יין ובוכה. מה אעשה הלאה? אנחנו הולכים להיות בסדר? איך הצלחתי לא רק להתחתן עם נרקיסיסט מוחלט, אלא גם להביא איתו ילדים?!
1:32 - אני מתעוררת על הספה בחדר העבודה שלי מזיעה, טרייה מחלום בלהות שבו הגרוש שלי הוא דג פיראניה שלעס את כפות רגליי, וברעש פתאומי דקר אותן עם שיניו החדות.
יום עבודה רביעי
5:28 - אני מתעוררת ומרגישה כמו חרא. הארי רוצה לראות אותי שוב. שלושה ימים רצופים!
9:04 - הארי מגיע לדלת הכניסה שלי לפגישה הרגילה עבורו. 300$ !!!
10:08 - עשיתי 1000 דולר תוך מספר ימים בהם עבדתי רק כ-4 שעות (לא כולל פרסום מודעות והתאמה עם לקוחות פוטניצאליים).
10:30 - מפקידה את הכסף, כך שאוכל לשלם חשבונות דרך הכרטיס.
11:00 - בבית, חוזרת לקרייגסליסט. אני צריכה לשמור על המומנטום שהולך לי. אני פוגשת אנשים חדשים ומרגישה מיוחדת. לפעמים אני חושבת שזה עדיף על פני דייטים...
15:15 - הילדים שלי חזרו מאבא שלהם. הבת שלי שואלת למה אני עם שפתון. אני משקרת. הבן שלי אומר לי שאני נראית יפה במיוחד היום.
16:00 - לבת שלי יש פגישת משחקים, לבן שלי יש אימון כדורגל. בעת בדיקת המיילים דרך האייפון שלי, אני מדברת עם אימהות ועם אבא פנוי לוהט. אני תוהה אם יש לו איזשהו פטיש...
21:00 - אני מעודדת את הילדים ללכת לישון מוקדם כדי שאוכל לחזור לקרייגסליסט. אולי סופי השבוע עמוסים יותר בלקוחות מאשר באמצע השבוע.
מקור פרנסתי
יום עבודה חמישי
צהריים - בעוד הילדים נמצאים בבית הספר, אני פוגשת לקוח חדש למשך חצי שעה. הוא מעסה את כפות רגליי בעודו שותק לחלוטין. הוא מסרב להסתכל בעיניי. מאוד מוזר. 120$ !!
15:30 - הבת שלי ואני אופים עוגה, האהובה עליה.
18:00 - הילדים הולכים לגרוש שלי לסוף השבוע. הבת שלי מפצירה בי לא לשלוח אותה. הלוואי שזה לא היה צריך להיות כך.
18:41 - הגרוש שלי שוב מאחר. הוא אפילו לא טורח להמציא תירוץ. אני שוב אומרת לממזר שאני זקוקה לדמי המזונות. בתגובה הוא נוסע. אני משוכנעת שאני שומעת את בתי קוראת לי.
19:00 - אני מסיימת את היין האחרון וניגשת לבדוק את המיילים שלי. אני אהיה ללא הילדים בסוף השבוע ואצטרך לנצל זאת כדי לקבל כמה שיותר לקוחות בזמן הזה.
יום עבודה שישי
9:00 - הלקוח הראשון שלי סיפר לאשתו שהוא הולך לחדר כושר. במקום זאת, הוא מוצץ את אצבעות רגליי ומתלונן על חיי הנישואים שלו. 200$ !!!
11:33 - הלקוח השני הוא מקונטיקט. הוא אמר לאשתו שהוא צריך לקפוץ רגע למשרד בעבודה לסדר משהו. הוא רצה לכרוע על ברכיו לפניי ולקרוא לי "גבירה" . לפני שהוא עוזב הוא שואל אותי אם הוא יכול לשוב מתישהו כדי לקרצף את השירותים שלי. אהבתי את הרעיון. 120$ !!!
14:00 - הלקוח השלישי שלי הגיש לי מראש תסריט משחק, שיתרחש כשהוא נכנס לדלת ביתי. אני מתפללת שלא אשכח את התפקיד שלי! אנחנו אמורים לשחק כאילו הוא מגיע אליי לראיון עבודה, ואני תופסת אותו בוהה בכפות רגליי. אני לא מאמינה שגברים משלמים עבור החרא הזה. 200$ !!!
15:12 - אני מותשת. אני מכינה לעצמי אספרסו וכריך טונה. מנמנמת במיטתי.
18:00 - אני בודקת את הודעות המייל שלי. אני עייפה מגברים שמגיבים לי בהודעות על המודעות שלי עם הזבל שלהם וחושבים שאני עובדת בחינם ובעצם נהנית לתת לגברים זרים למצוץ את אצבעות רגליי.
19:11 - אני שוכבת על הספה שלי ומקבלת שיחת טלפון לסשן. האיש בטלפון מנומס ובעל יראת כבוד. הוא שואל אם אני יכולה לגרוב גרביים אטומים כחול-כהה וללבוש חצאית. מוזר, אבל אני בהחלט מתחילה להבין שלגברים רבים יש פנטזיות ספציפיות.
20:00 - כשאני פותחת את הדלת אני לא יכולה להסתיר את הפתעתי. הוא עמד מולי עם חליפה שחורה, כובע שחור רחב שוליים, ויש לו זקן כהה וארוך. מעולם לא ציפיתי שיהודי אורתודוקס חסידי יהיה לקוח שלי!
21:17 - אני לוקחת את המקלחת הכי ארוכה והכי חמה והולכת ישר למיטה. איזה יום. אני מותשת מבחינה נפשית ופיזית. אני מתפללת לכך שהנכסים שלי שהוקפאו בשל החובות שלי סוף סוף יופשרו, ושדמי המזונות מהגרוש יופיעו להם באורח קסם.
יום עבודה שביעי
5:32 - הודעת מייל מאת הארי. הוא לבד הלילה והוא רוצה לאכול איתי ארוחת ערב. הוא נהפך לחלק רגיל משבוע העבודה שלי וידיד טוב, אפילו בזמן הקצר שאנחנו מכירים זה את זו.
6:00 - אני מכינה לעצמי כוס תה ונשארת במיטה. אני חושבת שאני עייפה מכדי לעבוד היום. אני פשוט אספור את הכסף שעבדתי עליו קשה במשך השבוע שחלף.
צהריים - אני יוצאת לטייל ותופסת טוסט אבוקדו בבית קפה "Le Pain Quotidien". אני מרגישה שלא אצא יותר מדירתי לעולם.
19:30 - הארי מגיע עם ארוחת הערב ממסעדת "נובו", עם חיבוק גדול ועם שקית עם משקאות חריפים. אני שמחה כל כך לראות אותו. אני מספרת לו על הלקוח שלי אמש, ועל הבעל הגרוש הממזר שלי. הארי הוא לא האחד עבורי, אבל ללא ספק הוא הרבה יותר קרוב לזה מאשר הגרוש שלי. אני רוצה להיות עם מישהו שמעריך אותי כאדם. אני רוצה להיות במערכת יחסים עם מישהו שרוצה להיות "אנחנו", ולא "אני". מישהו שלא יחשוף את עצמו כנרקיסיסט, כמו הגרוש שלי, שהפך את עורו ומתעסק רק בעצמו ובהנאותיו - כסף, סמים, אלכוהול וזונות - שיספקו אותו ואת יצרו.
20:30 - היין והסאקה נפתחו שניהם. אני מרגישה שיכורה ומבולבלת, תודות להארי ומיומנות הבירמון שלו. הארי מקרב את גופו קצת אליי, מושך אותי בשלווה לצדו ונותן לי נשיקה צנועה על המצח. הוא מעסה קלות את זרועי הנוקשה ונע באיטיות ובהיסוס אל כתפי. הוא משפשף ומלטף, מוצא קשר בכתפיי שהוא מסיר. ואז אומר: "למה את לא מאפשרת לי לגרום לך לאורגזמה? זה יסיח את דעתך מדאגותייך הרבות".
אני מתרוממת מהר והראש מסתחרר. הוא ממשיך: "מה לגבי זה שאתן לך אלף דולר אם תאפשרי לי? אני בטוח שיש לך מה לעשות עם הכסף הזה. ואני יודע שתהני מזה. אני ממש טוב בזה.." אלף דולר? זאת אומרת, הוא צודק. אני בהחלט יכולה להשתמש בכסף. ומתי אורגזמה זה לא דבר כיף? אבל גם אם הייתי רוצה, הייתי כל כך מתוחה ומבוהלת, שלעולם זה לא יקרה. הארי יהיה בין ירכיי למשך שארית חיי על מנת לגרום לזה לקרות. "ובכן, מה את אומרת?". אני מתחמקת. זו בהחלט לא החלטה שאי פעם חשבתי שאצטרך לקחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה