סיפור פנטזיה - פרק א: פוט פטיש בתיכון

את תאוותי לכפות רגליים יחפות של נשים הכרתי עוד בילדותי. כבר בבית הספר היסודי אני זוכר את עצמי בוהה בכפות רגליהן של בנות כיתתי ונמשך אליהן בצורה לא מוסברת. בעוד לשאר הבנים בכיתה ענייני בנות עדיין נחשבו ל"איכסה", אני דווקא דאגתי להתקרב אל חברותיי לכיתה, רק על מנת שכפות רגליהן יהיו כמה שיותר בטווח עיניי. בהפסקות אני זוכר שהן חלצו את נעליהן ויצאו לשחק בחצר כאשר כפות רגליהן גלויות לראווה, ואילו אני יושב בצד ופשוט בוהה במחזה המרהיב שנמצא בתחתית גופן.

אני יושב בצד ופשוט בוהה במחזה המרהיב שנמצא בתחתית גופן

כאשר עליתי לתיכון זכיתי להכיר בנות חדשות, וגם תחום משיכתי לכפות רגלי בנות הפך ליותר מודע אצלי. בשלב זה כבר הבנתי שיש אצלי משהו חריג שלא משותף לכלל הבנים בכיתתי. כמובן שהמשכתי לבהות בכפות רגליהן של בנות הכיתה, אלא שכבר מאז נזהרתי לעשות את זה באופן פחות מופגן ופחות בולט.

אז איזה מן תלמיד הייתי? מטבע הדברים עניין משיכתי העזה לכפות רגליים הפריעה לי בלימודיי. במקום להקשיב בשיעורים מצאתי את עצמי בוהה בכפות רגליהן של חברותיי ללימודים. אך יחד עם זאת הצלחתי להשאר על הקו הממוצע, היות ובבית הוכרחתי לשבת ללמוד ולהכין שיעורים על ידי הוריי, שעתידי האקדמי היה מאוד חשוב להם.

תקופות התענוג הכי גדולות שלי היו בימי הקיץ, כאשר כל הבנות הופיעו ללימודים נעולות בכפכפים בלבד, שלעתים קרובות מאוד פשוט נזרקו הצידה, וכפות רגליהן נשארו גלויות לכל מי שמעוניין, ופשוט דרשו שיתבוננו בהן. אחחח.. הרגעים הללו היו מדהימים!

הכפכפים נזרקו הצידה, וכפות הרגליים נשארו גלויות

בשלב מאוחר יותר גיליתי את השיטה כיצד להנות מכפות רגליהן של חברותיי גם לא בזמן אמת. פשוט הוצאתי את הטלפון שלי והתחלתי לצלם את כפות רגליהן בסתר. המון תמונות וסרטונים צולמו על ידי, ולאחר הלימודים פשוט שלפתי את הטלפון בביתי והתחלתי להנות מהתוצרת. עוד לא הבנתי איזו טעות אני עושה במעשיי אלה..

בתחילה הרעיון היה מדהים. הוא הצליח לספק את תאוותי המינית כל כך הרבה פעמים מבלי שאתפס אפילו פעם אחת. עד שהתחלתי בשלב מסוים להיות פזיז. הנפילה הייתה בכיתה י"א, כאשר אחת מחברותיי לכיתה - מיטל שמה - בחורה חושנית ויפהפיה, תפסה אותי מצלם את כפות רגליה היחפות שהונחו על הכיסא הריק שמולה. התנוחה שבה צילמתי הייתה שקופה מידי, והיא פשוט קלטה את המובן מאליו.

- "למה אתה מצלם אותי?", שאלה. 

- "מי מצלם?!", עניתי.

- "אתה! מה אתה חושב שאני מטומטמת, שלא קלטתי שכיוונת את המצלמה אליי וצילמת?!" תקפה.

אני בטיפשותי, במקום להודות ולהתחמק בנונשלנטיות, עם תירוץ שמתקבל על הדעת, נלחצתי והמשכתי להכחיש בטענה שהיא מדמיינת ולא צילמתי דבר.
מיטל, שהייתה מהמקובלות בשכבה עם ביטחון עצמי מאוד גדול, שמה לב ללחץ שנכנסתי אליו והחלה לחשוד. מיד קמה ממקומה, התקרבה אליי כאילו כדרך אגב, חטפה את הטלפון שלי וטסה במהירות מחוץ לכיתה. לקח לי שתי שניות לצאת מההלם, וכשהפנמתי מה התרחש פשוט זינקתי אחריה במהירות - ידעתי היטב איזה חומר יש בטלפון, ואם הוא יגיע לעיניים זרות - מי יודע מה יהיה עתידי החברתי בתיכון הזה? אך זה היה מאוחר מידי - היא נעלמה מהאופק הנראה. יכול להיות שברחה לשירותי בנות, או אולי התחבאה באיזו כיתה סמוכה - איני יודע. אך הטלפון שלי היה בידיה, והיא פשוט יכלה לצפות בכל מה שיש לי שם באין מפריע.

הייתי בלחץ היסטרי. חבריי ללימודים שראו אותי בדקות הללו שמו לב שמשהו לא בסדר איתי ושאלו לשלומי: "הכל בסדר איתן?".
הבנתי שאני מושך יותר מידי תשומת לב, אז התחלתי לנשום נשימות עמוקות ולהתחיל להרגע עד כמה שאפשר.
אך לקח שנייה אחת כדי להחזיר אותי להיסטריה מוחלטת כאשר מיטל הופיעה בכניסה לכיתה..

 תחילה היא נכנסה בלי לומר מילה, רק הסתכלה עליי במבט עמוק וחודר, עם חיוך קטן על הפנים.
ניגשתי אליה כאילו בביטחון: " מיטל! תחזירי לי את הטלפון שלי עכשיו!".
היא חייכה. היא ידעה בדיוק איזה חומר יש בידיה.
היא הוציאה את הטלפון מכיסה, הגישה לי אותו, ולחשה: "העתקתי את כל תוכן הטלפון אליי. אם אתה לא רוצה שכולו יתפרסם בווטסאפ הכיתתי וכולם ידעו מה נמצא שם, תבוא לביתי מחר אחרי הלימודים ונסדר מחדש את היחסים ביננו".

...

הלימודים של היום נגמרו. חזרתי הביתה מבועת ומבולבל. למה התכוונה מיטל כשאמרה "נסדר מחדש את היחסים ביננו"?! האם היא מתכוונת לסחוט אותי? האם מעתה ואילך אהיה סמרטוט לרגליה? 

מצד אחד דאגתי, אך מצד שני זה הדליק אותי. אולי יצא מזה בסופו של דבר משהו טוב? אולי מיטל, שקלטה את סטייתי לכפות רגליים, מתכוונת להשתמש בכפות רגליה המדהימות כדי לשלוט בי? אז אולי יהיו לי כל מיני מטלות יתר בלימודים, אך סוף סוף אזכה לסגוד פעם ראשונה בחיי לכפות רגליים מדהימות? המחשבה שלשוני תחליק במרחבי סוליות ואצבעות רגליה הסקסיות ריגשה אותי עד מאוד. 

למחרת בבוקר הגעתי ללימודים בשעה די מוקדמת. נכנסתי לשער הכניסה לתיכון ולהפתעתי ראיתי את מיטל יושבת לבדה ליד השולחן שבחצר. החיוך על פניה אמר הכל - היא מתכננת לי משהו להיום אחרי הלימודים. "בוקר טוב איתן" אמרה, ותוך כדי דבריה היא הרימה את כפות רגליה היחפות על גבי השולחן. "וואו!" נפלט לי. חיוכה התרחב: "מחכה לנו חגיגה היום אחרי הלימודים. תגיע ב-16:00! שלא תעז להבריז או לאחר, אחרת אתה יודע מה יקרה..."

תוך כדי שהיא מדברת היא הרימה את כפות רגליה היחפות על גבי השולחן. "וואו!"

הלימודים טסו במהירות מבלי ששמתי לב. כאילו אין אף אחד מלבדי ומלבד מיטל בכיתה. במשך כל הזמן הזה מיטל דאגה להשאר יחפה, ולהפגין בפניי את כפות רגליה עד כמה שאפשר. מבטי לא מש מכפות רגליה המדהימות. היא כמובן ששמה לב לזה ונראתה מרוצה ממה שראתה.
השעה 14:00 - הלימודים הסתיימו. "תזכור! ב-16:00 אצלי! אוי ואבוי אם תאחר!".

כבר ב-15:55 התייצבתי ליד דלתה. ליבי פעם בחוזקה! אין ספק שהתרגשתי. התקרבתי לדלת והקשתי עליה בהיסוס. אין קול ואין עונה. דפקתי חזק יותר, ולאחר מכן התחלתי לשמוע תנועה מתוך הבית. לאחר כמה שניות הדלת נפתחה - מיטל עמדה בפתח. היא הייתה לבושה בחצאית ארוכה ובמגפיים גבוהים. המחזה היה נראה לי מוזר. אני ציפיתי שתקבל אותי ברגליים יחפות ובחצאית מיני ותתחיל למנות את דרישותיה ממני, ואז תאפשר לי פשוט לסגוד לרגליה בתאווה. "כנס" אמרה. נכנסתי בצייתנות.

הבית היה נראה ריק.
- "אין אף אחד בבית כרגע, לכן קראתי לך לבוא הנה. כולם יגיעו מאוחר בערב. בינתיים יש לנו זמן לדון על מה שהתרחש אתמול בלימודים", אמרה מבלי לבזבז זמן.
- "ברור", עניתי. "אבל מה יש לדון? ראית את מה שראית. ולפי התנהגותך היום, את מודעת היטב למשיכתי לכפות רגליים".
- "על זה בדיוק רציתי לדון איתך", ענתה. "אני יודעת שאתה נמשך באופן סוטה לכפות רגליים. ברגע שצפיתי בתוכן הטלפון שלך לא היה קשה לזהות אותך צופה בכפות רגליי ללא הפסקה במשך כל הלימודים. היום הזה היה סך הכל בדיקה עבורי לראות עם מה אני מתמודדת כאן, וללא ספק הייתי מרוצה מאוד מהבדיקה", אמרה תוך כדי הבעת חיוך זדוני המתכנן משהו.
לאחר מכן המשיכה: "אז ככה. מעכשיו היחסים ביננו משתנים מן הקצה אל הקצה. מכאן ואילך אני כבר לא עושה יותר את שיעורי הבית שלי. אביא לך את חוברת העבודה או המחברת שלי, ואת שיעורי הבית שלי אתה עושה קודם כל ולפני הכל. רק לאחר שאתה מסיים את שיעורי הבית שלי, אתה רשאי להמשיך בעיסוקיך שלך".
- "מה פתאום!? למה שאעשה לך את שיעורי הבית?!", עניתי.
- "נו באמת, אין לך יכולת להתנגד. אתה יודע היטב מה יקרה אם לא תציית לי".
אכן ידעתי היטב, וידעתי שלא תהיה לי ברירה. בשום פנים ואופן לא הייתי נותן שסוד משיכתי לכפות רגליים יופץ אצל כלל החבר'ה בשכבה. ידעתי שהסחיטה שהיא מבצעת כרגע הייתה מצליחה ממילא, אך לא רציתי שהיא תהיה בנויה אך ורק על האיום בהפצת הפוט פטיש שלי. רציתי גם פרס על עבודתי. רציתי לסגוד בתאווה לכפות רגליה הסקסיות, שבהם בהיתי במשך שעות כל היום! לכן המשכתי עוד קצת להתעקש: "אני לא אעשה זאת - זאת סחיטה".
מיטל שלפה את הטלפון שלה והראתה לי מה מצויר בו - צילום מסך מתוך הטלפון שלי, מוכן להישלח בקבוצת הווטאספ, עם טקסט מצורף על מה בדיוק מדובר! "האם ללחוץ 'שלח' איתן?"
- "לא!! חכי רגע", זעקתי במהירות.
- "אין מה לחכות. אני לא הולכת להתפשר בדרישה הזאת שלי. אתה הולך מעתה ואילך לעשות לי את שיעורי הבית", אמרה.
- "אוקיי", עניתי. "אבל אני זקוק לתמריץ קטן".
- "מה, אתה רוצה ללקק את כפות רגליי?", שאלה.
- "מה? איך ידעת?" שאלתי בפליאה.
- "נו, אינני סתומה. אני יודעת בדיוק מה זה 'פוט פטיש'. אני יודעת שאתה נמשך לכפות רגליי בצורה חסרת רסן. אבל אני לא בטוחה שאתה ראוי לתמריץ הזה. תוכיח לי שאתה ראוי. תכין למחר את שיעורי הבית שלי, ואם הם יהיו מוכנים בצורה מושלמת ומלאה, אזמין אותך למחר ותזכה לסגוד לכפות רגליי למשך חצי שעה בדיוק, סגרנו?".
עיניי נדלקו! "סגרנו", אמרתי מיד.
-  "אחלה", אמרה. "עכשיו קח את המחברת, עוף מהבית ותתחיל לעבוד. מחר שהשיעורים יהיו מונחים לפניי מוכנים עוד לפני תחילת הלימודים".
יצאתי מהבית במהירות אל עבר המלאכה.

ישבתי על שיעורי הבית מיד עם חזרתי הביתה. החומר לא היה קשה, אך רב מבחינת עבודה. בסופו של דבר כל השיעורים היו מוכנים לאחר כשעתיים וחצי. הייתי מרוצה מעצמי, והתרגשתי התרגשות עזה - מחר סוף סוף אזכה לסגוד בתאווה לכפות רגליים מדהימות פעם ראשונה בחיי.
הייתי שפוך, אך ידעתי שאני צריך להכין גם את שיעורי הבית שלי. העתקתי כמו תוכי מהמחברת של מיטל את שיעורי הבית היישר אל המחברת שלי. אחרי כ-45 דקות הסתיימה המלאכה ויכלתי סוף סוף לנוח ולפנטז בשקט על היום שלמחרת.

היום שלמחרת הגיע. ידעתי שעליי להתייצב לפני השעה 8:00 ולהגיש למיטל את מטלות הבית שהכנתי לה. לא הייתה לי שום כוונה לאחר, שרק לא אפסיד את הפרס הנכסף שמחכה לי אחרי הלימודים. הקדמתי בחצי שעה, ב-7:30. התיכון היה ריק מאדם כמעט לחלוטין. אני יושב בכיתה ומחכה בציפייה למיטל שתכנס, על מנת שאגיש את שיעורי הבית שלה, שתהיה מרוצה. תלמידים החלו לזרום לכיתה, ואז זה קרה - ב-7:55 נכנסה מיטל לכיתה וניגשה למקומה מבלי לסובב את הראש.
לא חיכיתי יותר מידי ומיד ניגשתי אליה עם המחברת עם השיעורים המוכנים.
- "בבקשה מיטל, שיעורי הבית מוכנים במלואם".
- "הא מצוין", אמרה באדישות. "טוב אז נעבור קצת עליהם, ואם אהיה מרוצה ממה שעשית, אז תוכל לקבל את הפרס שהבטחתי אתמול. בינתיים תחזור למקומך", סיכמה.

בהמשך היום המורה אספה את מחברות הבית  על מנת לבדוק את השיעורים של התלמידים לאחר מכן המחברות הוחזרו עם הערות. מסתבר ששיעורי הבית של מיטל היו מושלמים - בדיוק כפי שציפיתי וקיוויתי. זהו! העונג מתקרב!
לאחר השיעור ניגשתי אל מיטל ושאלתי אותה כאילו מתוך התעניינות: "נו אז איך היו השיעורים?".
"מצוינים", ענתה. אוקיי, אז כפי שסיכמנו תגיע היום ב-16:00 ללקק את כפות רגליי. ב-16:30 זמנך נגמר. כל דקה שאתה מאחר זה על חשבונך. ברור?" שאלה בחדות.
-"ברור", עניתי בצייתנות.

שוב יצאנו ב-14:00 מהלימודים. לא יכלתי להחזיק את עצמי מרוב ציפייה לשעה 16:00. כמובן שגם היום הזה לא הייתי מסוגל לאחר. אם אתמול עוד היה לי ספק מה יתרחש בביתה של מיטל, היום כבר ידעתי בדיוק - אני הולך לסגוד לכפות רגליה!! וואו! התרגשתי כפי שלא התרגשתי מעולם.

הקדמתי הפעם יותר מהפעם הקודמת. בשעה 15:40 כבר התייצבתי בפתח דלתה ודפקתי, הפעם ללא היסוס. הדלת נפתחה לאחר כמה שניות, ושוב מיטל עמדה בפתחה, הפעם עם כפכפים.
"הקדמת", אמרה. "אנחנו נתחיל ב-16:00 כפי שקבענו, בינתיים שב בצד ותמתין לפקודתי".
 נכנסתי בהתרגשות וישבתי על הספה בסלון. השעון תיקתק בחוזקה, הזמן עבר לאט ונמרח כמו מסטיק. מיטל לא ישבה איתי. ככל הנראה הייתה בחדר שלה והתעסקה בענייניה.
ב-15:58 הגיעה והחלה לתאר את מה שהולך לקרות: "אוקיי, עוד רגע את הולך ללקק ולסגוד לכפות רגליי המדהימות. אני מפעילה טיימר בדיוק לחצי שעה. בתום החצי שעה אתה מפסיק מיד את הסגידה, ולאחר מכן התהליך של אתמול יחל שוב - אני אביא לך את מחברתי, אתה תכין את השיעורים, ותגיש אותם אליי מחר לפני תחילת הלימודים. אם הם יהיו לרוחי, תזכה להגיע לכאן ולסגוד לכפות רגליי במשך חצי שעה. סיכמנו?".
- "סיכמנו", אמרתי בהתלהבות.
- "אוקיי, אתה מוכן? אני אשכב על הספה ואשחק בטלפון עם כפות רגליי היחפות קדימה, ואתה רשאי לסגוד אליהם ולהבריק אותם עם לשונך. הטיימר הופעל, אתה רשאי להתחיל לסגוד!"

את הרגעים הללו לא אשכח לעולם..

הסגידה לכפות רגליה של מיטל

לשוני טיילה בכל מרחבי כף רגלה המדהימה של מיטל. לא פספסה שום מילימטר ממנה. סוליותה הייתה רכה ומדהימה. טעמה היה טעם גן עדן! הרגשתי בשמים! התחלתי מהעקב של כף רגלה, המשכתי לאורך הקשת, משם לכרית כף הרגל המדהימה, ומשם היישר אל האצבעות. באצבעות התעכבתי קצת - עברתי למצוץ אצבע אחר אצבע ולאחר מכן התחלתי להבריק ברווחים שבין האצבעות. תוך כדי מציצה ונשיקה גם לקחתי נשימה עמוקה מכף רגלה והריח היה ריח ניחוח. תענוג כזה לא חוויתי מעולם.
לאחר שכל מילימטר מכף רגלה קיבל תשומת לב נאותה, עברתי מיד לכף הרגל השנייה. אותו תהליך - מהעקב, אל הקשת, אל הכרית ואל האצבעות, כך חוזר והולך עד שגם הכף רגל הזאת הוברקה מכל הכיוונים.

מבלי ששמתי לב, בהיותי בשכרון חושים מטורף, הזמן חלף ועבר. הטיימר ציפצף וכפות רגליה המדהימות של מיטל הופרדו מלשוני. הרגשתי פתאום שמשהו חסר וניסיתי להשיג אותן שוב.

- "הלו הלו, הזמן חלף! אם תרצה להמשיך לסגוד לכפות רגליי גם מחר, אתה יודע מה אתה צריך לעשות..."
הייתי עדיין בהלם מהחוויה המטורפת שעברתי. כמובן שלא היו לי שום ספקות שמעכשיו אהיה כנוע לדרישותיה של מיטל - העיקר שאזכה לסגוד לכפות רגליה הסקסיות והמדהימות, שאת טעמן וריחן לא אשכח לעולם.

מאותו היום ואילך הכנתי את כל שיעורי הבית של מיטל, וגם עזרתי לה ללמוד למבחנים. תמורת עבודתי, זכיתי לסגוד בתאווה לכפות רגליה מידי יום. זו הייתה התקופה המופלאה בחיי עד אותה עת.
לאחר הבגרויות, שנגמרו בהצלחה עבור שנינו, נפרדו דרכנו. אני התגייסתי תחילה ליחידה קרבית, ולאחר חודשיים גם מיטל התגייסה ליחידה עורפית.

החוויה השמימית שלי עם מיטל נגמרה, והרגשתי חוסר סיפוק בחיי, שאותו עוד אשלים במהלך שירותי הצבאי.

ועל כך בפרק הבא...